עברו 534 ימים מאז שהגשתי את מכתב הפיטורין שלי לעבודה המשרדית האחרונה שלי והפכתי להיות נווד דיגיטלי.

אף פעם לא ספרתי את הימים אבל עכשיו כשאני יושב ומנסה לסכם את שנת 2017 החלטתי לבדוק כמה זמן באמת עבר מאז שאני ואשתי החלטנו לעזוב את הכל וליצור חיים חדשים.

אני לא מאמין ששנה אחת, חמישה חודשים ושמונה עשר ימים לאחר מכן אני יושב פה ומסכם את אחת השנים המיוחדות בחיי – שנת 2017.

אז מה בכלל עשיתי ב-2017?

ינואר + פברואר:
ביליתי חודשיים מדהימים בטנזניה שכללו שבועיים באי מאפיה וזנזיבר, התנדבתי בבית ספר קטנטן באזור ההר קילימנג׳רו ויצאתי לספארי מדהים בשלושה פארקים לאומיים מיוחדים.

מרץ:
עברתי את המבחן הרשמי בבריטניה בשם Mountain Leader בפארק הלאומי סנודוניה בווילס (סרטון קצר שעשיתי בווילס). זהו מבחן מאתגר בן חמישה ימים המיועד למדריכים בסביבה הררית. עם התעודה הזו עכשיו אני מוסמך להוביל קבוצות לטיולים באנגליה ובעולם.

אפריל + מאי:
ביליתי חודש באי אוטילה בהונדורס לקורס צלילה מתקדם ״דייבמאסטר״ בו הוכשרתי להוביל קבוצות של צוללים מתחת למים ולעזור ללמד צוללים חדשים. בחודש הזה צללתי עם דולפינים, כרישי לוויתן, התאהבתי בעולם הימי ולמדתי את חשיבות האוקיינוסים בחיינו ולמה אנחנו חייבים לשמור עליהם.

אחרי הקורס טיילתי עם בת זוגתי במרכז אמריקה וחזרנו לנקודה בה נפגשנו לראשונה לפני שבע שנים. בגואטמלה טיפסנו על הר געש פעיל:


יוני + יולי:

חודש באנגליה עם המשפחה של אשתי, מסיבת רווקים של חבר בלונדון וחתונה מושלמת בקרואטיה.

ביולי, הובלתי קבוצה נוער יהודית מבית ספר בליברפול לטיול בן שלושה שבועות לאי בורנאו במלזיה – וואו איזו מדינה מדהימה. חבל שלישראלים אסור לבקר במלזיה אך נסעתי בכל מקרה.

אוגוסט + ספטמבר:
ביקור בארץ והמון משפחה. קורס צלילה חופשית מדהים באילת עם שיאן ישראל לצלילה חופשית ומפגש בלוגרים ישראלים מרגש שארגנתי בתל אביב.
התנדבתי בפסטיבל בייסקמפ באנגליה וביליתי זמן חשוב בעבודה על הבלוג שלי ועל פרויקטים חדשים.


אוקטובר + נובמבר + דצמבר:

חודשים וחצי מדהימים להקמת פרויקט שימור על כרישי הלוויתן באי מאפיה בטנזניה ובסוף דצמבר חזרתי לאנגליה וביליתי את תקופת החגים עם המשפחה עם אשתי והמשפחה באנגליה.

הדשא של השכן ירוק יותר? לא תמיד פשוט להיות נווד דיגיטלי

ואוו – 2017 על הנייר נראית פשוט שנה מטורפת, לא?

למרות שזו באמת הייתה שנה מדהימה, לחיות חיים של נווד דיגיטלי זה לא תמיד כלכך פשוט.

הקושי המרכזי בחיי הנוודות מבחינתי מסתכם במילה בית. לאחר 534 ימים הבנתי שזה לא כלכך פשוט לחיות בלי בית.

משום שהחלטנו לעזוב את הכל, אין לנו דירה משלנו שאנחנו יכולים לשים את כל הדברים בה ולחזור אליה בסוף כל פרק. אך בזכות משפחה המדהימה שלנו בארץ ובאנגליה הצלחנו להסתדר במהלך השנה אך זה לא היה תמיד פשוט. אחת המטרות שלנו לשנה הבאה היא למצוא פתרון קבע לשנים הקרובות שיאפשר לנו להמשיך לטייל וגם ייתן לנו פינה נוחה ופרטית שנקרא לה בית.

בנוסף, בלי בית מאוד מאתגר לשמור על שגרת חיים בריאה. לא היה לי פשוט במהלך השנה האחרונה לשמור על תזונה נכונה, לעשות כושר ולשמור על שגרת חיים בריאהלא פשוט לשמור על שגרה כשכל שבוע אני נמצא במקום אחר (במיוחד בפינות המרוחקות בעולם).

אני כלכך מאושר ממה שאני עושה כרגע אך לפורמט הנוודות הזה יש בהחלט מגבלות. המגבלה הכי משמעותית מבחינתי היא המשפחה. אני לא בארץ, רחוק מהמשפחה וזהו בהחלט הקושי האישי הכי גדול בחיים האלו – אני פשוט מתגעגע למשפחה שלי (אוהב אתכם!).

אני יודע שזה נשמע מוזר אבל ב-2017 לא מצאתי כלכך הרבה זמן לעצמי. אם אני צולל בבוקר אחרי הצהריים אני עובד על המחשב. אם יש לי יום פנוי אני עובד על כתיבת פוסטים, עריכת תמונות, בניית אתרים או פרויקטים חדשים. הבטחתי לעצמי שבשנה הבאה אני אחזיר את המונח ׳סוף שבוע׳ ללקסיקון.

בנוסף ישנם קשיים נוספים כמו מרחק מחברים, כסף, קבלת החלטות וטיול כזוג ביחד או בנפרד. 

הישגים אישיים שלי שאני ממש גאה בהם

  • מדריך הוידאו שלי על התחבורה הציבורית בלונדון קיבל יותר מ 10,000 צפיות!
  • תמיד רציתי לעבוד בשביל עצמי וזו השנה הראשונה בחיי שאני עצמאי 100%.
  • אני חי חיים הרבה יותר מינימליסטיםאני קונה פחות, צורך פחות ומעריך יותר את מה שיש לי.
  • אני צמחוני שנה מלאה.
  • עצרתי את הנשימה שלי ליותר מ 3 דקות! בעקבות קורס הצלילה החופשית שעשיתי באילת עם אלון ריבקינד התאמנתי במהלך השנה והצלחתי לעצור את הנשימה שלי ליותר משלוש דקות (לא ביג דיל לצוללים חופשיים אבל בשבילי זה משמעותי).
  • תרומה לקהילה ולטבע: בשנה האחרונה גייסתי כספים עבור בית ספר קהילתי בטנזניה והתנדבתי בו שלושה שבועות. בנוסף הקמתי פרויקט שימור לכרישי הלוויתן באי מאפיה.

גיל דרורי נווד דיגיטלי

הישגים של האהובים עליי

  • בת זוגתי, בקס, היא גם בלוגרית והיא מתעסקת בעיקר בעולם ההרפתקאות באנגליה. הבלוג שלה ומספר פרויקטים שהיא עבדה עליהם השנה הצליחו בגדול ואני מאוד גאה בה. הנה הבלוג שלה ולינק לקבוצת הנשים שהיא בנתה כדי לעודד עוד נשים לצאת לטבע.
  • האמא המדהימה שלי, מירה דרורי, בנתה בשנים האחרונות עסק מוצלח לקידום עסקים בלינקדאין והיא כרגע מעבירה סדנאות ונותנת תמיכה לחברות.
  • האבא המדהים שלי, אמיר דרורי, פרסם ספר מעולה על ניהול אסטרטגי וצמיחה עסקית. אני כלכך גאה בהצלחה המסחררת של קמפיין ה׳הדסטארט׳ שלו והוצאה לאור של הספר ״הקוד האסטרטגי״.

מלבד בלוג הטיולים איפה גיל עבדתי על שני פרויקטים נוספים

  • הקמתי עסק בשם ״בלוגים״ לבניית אתרים, בלוגים ותמיכה טכנית לאתרים קיימים. כרגע אני בעיקר מתרכז בבלוגרים ישראלים שרוצים לקדם את הבלוג שלהם. עבדתי הרבה על הפרויקט הזה ואני מרגיש שזוהי דרך מעולה לחלוק מהידע שיש לי בנושא עם בלוגרים אחרים.
  • הקמתי את ארגון ״פרס בלוג השנה של ישראל״. זוהי הפעם הראשונה בה בלוגרים ישראלים קיבלו פרס על הבלוגים המיוחדים שלהם. זהו אירוע שנתי שמטרתו לתת אות הוקרה לבלוגים מעולים. האירוע השנה היה הצלחה מסחררת ואני מאוד גאה בעולם הבלוגים הישראלי הפורח ותודה על התמיכה בפרויקט. אתם מוזמנים לעקוב אחרי האירוע פה.

נווד דיגיטלי - פרס בלוג השנה של ישראל

רגע השיא האישי שלי של שנת 2017

לאחר חודשים של שחייה יומית עם כרישי הלוויתן באי מאפיה הגיע היום האחרון שלי באי ויצאתי עם השותפים שלנו לסיור שחייה אחרון. בסוף הסיור, בדרך חזרה לחוף ביקשתי מהקפטן לעצור במצוף האהוב עלי כדי להתאמן לכמה דקות בצלילה חופשית.

קפצתי למים, והתחלתי לשחות לכיוון המצוף ופתאום הקפטן סימן לי מהסירה שיש כריש במים. חשבתי שהוא צוחק כי כמעט אף פעם אין כרישי לוויתן במצוף הזה ומה הסיכוי שאני אראה אחד ביום האחרון שלי. בכל מקרה המשכתי בשחייה ולפתע ראיתי את אחד מכרישי הלוויתן הכי גדולים שראיתי עד כה במאפיה. אך היה משהו מוזר בכריש הזה. הוא לא זז. הוא ישן.

מיד הבנתי שזהו מחזה נדיר וביליתי איתו כמה דקות עד שהוא התעורר והתחיל לצלול למעמקים. כשיצאתי מהמים הקפטן אמר שבכל השנים שהוא עובד עם כרישי הלוויתן באי מאפיה זוהי הפעם השנייה שהוא ראה מחזה שכזה.

לא האמנתי שברגע האחרון, ביום האחרון, בלי ממש לנסות זכיתי בזיכרון שיישאר איתי לעולם.

לסיכום

זהו חלק מהטבע האנושי לשכוח את הרגעים הקשים ולזכור רק את הרגעים הטובים אז אני בטוח שהיו רגעים פחות טובים שלא הזכרתי. לא הכל ורוד בחייו של נווד דיגיטלי.

אני מרגיש בר מזל שחוויתי את כל החוויות המדהימות האלו השנה. אני בטוח בעובדה שבלי התמיכה של אשתי, המשפחה, הקוראים שלי, איפה שנולדתי, חסכונותידע שצברתי במהלך השנים וטיפה מזל שנת 2017 הייתה נראית אחרת לגמרי. אז תודה לכולכם!

נתראה בשנה הבאה!
גיל.

אם אתם אוהבים את הבלוג שלי ורוצים לשמוע עוד אתם מוזמנים לעקוב אחרי בעמוד הפייסבוק שלי: www.facebook.com/whereisgil ושתפו את הפוסט הזה עם חברכם.

 

גיל דרורי באי מאפיה - נווד דיגיטלי