אודי גורן הוא הצלם המקצועי הישראלי הראשון שהלך את שביל ישראל ברצף תוך כדי תיעוד המראות המיוחדים של הארץ. הוא למד צילום בקליפורניה וזכה לעבוד כמתמחה בערוץ הנשיונל ג׳יאוגרפיק. אני מזמין לקרוא את הראיון שערכתי עם אודי לפני מספר חודשים ואיך הוא החליט לחיות חיים שונים מהרגיל ולחיות את התשוקה שלו.

נתחיל עם התמונות המדהימות שלו משביל ישראל – הראיון עם אודי גורן מיד אחרי:

לאיפה אתה קורא בית ומה אתה עושה ביום יום?

זאת שאלה קשה כי בית זה משהו שמאוד זז אצלי. אני חושב שהמקום היחיד שלו אני קורא באופן עקבי בית, זה בית ההורים שלי שגרים באותו מקום מאז שאני בן 9 כי אני אישית מלבד למקום הזה לא קשור בעבותות לאף מקום.
ביום יום, אני עובד הרבה. אני משחק כדור-עף חופים. אני הייתי שחקן כדור-עף בעברי אך היום השארתי את זה רק בגדר כדור-עף חופים לפעמים מקצועי ולפעמים רק בשביל הכיף.
מטייל, הרבה מטייל.

מה מניע אותך ואיך הגעתי לעולם הצילום בעולם?

אחרי הצבא הלכתי כמו כולם לטיול אחרי צבא. הטיול התארך מהשנה המתוכננת ל-6 שנים ובתוך התקופה הזאת של הטיולים הבנתי שמה שמאוד מניע אותי, מעבר לזה שאני מאוד נהנה לראות דברים בפעם הראשונה או לראות דברים בעין אחרת, אני מאוד אוהב את החלק של התיעוד, של לספר סיפורים, של לקחת את החוויות, לנצור אותן ולהעביר אותן הלאה. בתום התקופה הזאת, הגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי.

הייתי צריך עוד איזה פוש קטן של לעשות את אחת העבודות הכי מחורבנות שעשיתי בחיי. מתוך המקום שבו אני יודע בוודאות מוחלטת מה אני לא רוצה לעשות ,הצלחתי לדעת מה אני כן רוצה לעשות.

אודי גורן הולך את שביל ישראל

איזו עצה תתן לקוראים שרוצים בחיים מלאים ביותר הרפתקאות? מאיפה להתחיל?

העצה הכי טובה שאני גם נותן לעצמי כל הזמן ואני חייב להזכיר אותה לעצמי שוב ושוב זה לעשות. לא לחכות ״עד ש…״, כי ״עד ש…״ לא מגיע אף פעם.

הזמן הוא עכשיו ואם לא עכשיו אז לכל היותר עוד שבוע או חודש אבל ״עד ש… תסיימו ת’תואר״ או ״עד ש… יהיה יותר כסף״ או ״עד ש… המצב ישתנה״, זה לא קורה אף פעם :עד ש…״.

הזמן הוא ממש עכשיו.

מהו המקום הכי אוהב עליך בעולם?

תמיד כששואלים אותי איזו מדינה הכי אהבתי לטייל בה אני אומר ארגנטינה. ארגנטינה מבחינתי היא שילוב מושלם של אנשים טובים, עם שפה מעולה בעלת ניגון שמאוד כיף לדבר איתו, עם אוכל מדהים ונופים שלא מהעולם הזה. אז שבנתיים מתוך הידע הדל שלי, אני מאוד מאוד אוהב את ארגנטינה.

אבל יש מקומות שהם אהובים עליי לאותו הזמן או מקומות שהם אהובים עליי לרגעים בחיים. יש מקומות שאני יכול להישבע שאזור המכתשים בארץ, הוא האזור האהוב עליי בעולם ויש רגעים שאני יכול להישבע שסתם חוף ים מבודד הוא האהוב עליי בעולם. אז אני חושב שזה תלוי מתי שואלים.

מהו הרגע הכי קשה בקריירה שלך?

הרגע הכי קשה היה בערך שנתיים אחרי שלמדתי בארצות הברית. חזרתי לארץ, פתחתי העסק כצלם עצמאי ובערך איזה 3 שנים אל תוך העסק, הרגשתי שאני לא עושה מה שאני רוצה, אני לא מצליח להביא את עצמי למקום שבו אני עושה פרויקטים שבאמת מעניינים אותי ושכיפיים לי. הרגשתי שאני פשוט עובד בעבודה רגילה כמו כל עבודה אחרת. אז במקום לעבוד בהיי-טק לקחתי צילום, אבל אני לא עושה דברים שמעניינים אותי. היו לי מחשבות על לעזוב את הצילום ולהמשיך הלאה אך התגברתי על זה מתוך כמה דברים.

זה היה תהליך ארוך שעברתי, שאולי התחיל בפרוייקט הדגל שלי שזה שביל ישראל. שביל ישראל, מעבר לזה שהוא היה מסע לחצות את המדינה, היה מסע גם להכיר את עצמי. משם הגעתי למדיטציה ולחוזק נפשי יותר גדול. לדעת שאני כן יכול לנווט את החיים שלי ואת העתיד המקצועי שלי בלי להיות תלוי רק בכסף, אלא להיות תלוי ברצונות שלי ולאן אני רוצה לכוון והתגברתי עליו בתוך עשייה, פשוט עשיתי במקום לשבת ולחשוב על כמה רע, כמה אני לא מצליח וכמה זה לא מה שאני רוצה לעשות אז פשוט התחלתי לעשות מה שאני אוהב. זה חוזר למה שאמרתי בהתחלה. הזמן הוא עכשיו.

מאת אודי גורן - צלם הרפתקני

מהו רגע השיא בקריירה שלך?

רגע השיא בקריירה שלי עדיין לא היה. יש לי הרבה רגעים מאוד כיפיים, מאוד מרגשים ופרויקטים שאני מאוד אוהב. פרויקט שביל ישראל לקח אותי עד כה לארבע סבבי הרצאות בארצות הברית שבהם אני מתקבל בתור צלם בינלאומי עם הרבה כבוד ואני זוכה לדבר על פרויקט שאני מאוד אוהב אבל אני חושב שרגע השיא, איזה רגע בחיים שייחקק בי לנצח, עדיין לא הגיע.

מהי התמונה שצילמתי שאת הכי אוהב?

אחת התמונות שאני הכי אוהב היא תמונה שאני משתמש בה עד היום וזו תמונה של שקנאי שצילמתי אותו עם עדשה גדולה ועשיתי פאן מושלם כך שהרקע מטושטש, צבעוני ויפה עם עצי דקל בצבעים של ירוק וצהוב והשקנאי חד לחלוטין.

זו תמונה שאני נורא אוהב כי צילמתי אותה בזמן הלימודים וזו תמונה שצילמתי כשהיה לי זמן פשוט לקחת מצלמה, לצאת החוצה ופשוט לראות מה יקרה. לצאת למטרה מסוימת, בלי לחשוב יותר מדי קדימה, פשוט הייתי מוציא ציוד מבית הספר, בסנטה ברברה בקליפורניה, והולך לחוף בו היו המון עופות מים.

כל פעם הייתי מתמקד במשהו אחר, מצלם ומצלם, מנסה עוד ציוד ומנסה עוד טכניקה. זה משהו שגרם לי להתמקצע, ממש להכיר את עצמי ואת היכולות הטכניות שלי, את היכולות היצירתיות שלי.

מאת אודי גורן - צלם הרפתקני
שקנאי חום בקליפורניה – ״התמונה האהובה עלי״ – אודי גורן

מהו האתגר הבא שלך?

האתגר הבא זה להוציא את ספר הצילום הראשון אי פעם על שביל ישראל. בהמשך לפרויקט הגדול שאני עושה על שביל ישראל האתגר של הוצאת הספר זה כמו הר שמאוד מאוד קשה לטפס אותו, יותר ממה שחשבתי אבל אני מתמודד.

אני מתמודד אתו באומץ כרגע. זה ממש עוד נדבך בדרך המקצועית שלי, זה משהו שרציתי לעשות כבר המון זמן ולקח לי המון זמן עד שהגעתי לרגע הזה וסופסוף אני מרגיש שאני במקום שאני מסוגל להתמודד עם זה וזה קורה. הספר יצא אינשאללה בחודשים הקרובים.


מאז הראיון עם אודי גורן הוא פרסם את הספר המדהים שלו ״בשביל ישראל״ ואני ממליץ מאוד מאוד להיכנס לאתר שלו ולקנות את הספר כמתנה או לבית – ספר חובה לאוהבים ארץ ישראל: https://www.israeltrailtalk.com/shop

והנה כמה לינקים לאתר ולרשתות החברתיות שלו:
www.israeltrailtalk.com
www.instagram.com/udigoren
www.facebook.com/udi.goren

קראו את ראיונות נוספים שלי עם ישראלים הרפתקנים: