עודד רהב הוא שיאן ישראלי וחלק מצוות השחיינים הכי ידוע בארץ ״החברה של קפריסין״. הוא השתתף במשחה השליחים מקפריסין לישראל, בן 400 ק״מ, כדי להעלות את התודעה בישראל לנזקי הפלסטיק על הים התיכון. עודד היה בין המארגנים והשחיינים שחצו את ים המלח, אחד מהמשחים המאתגרים בעולם, למען שימור והצלת ים המלח מפני אסון אקולוגי. לאחרונה הוא חזר מקליפורניה, שם השתתף במשחה חוצה גבולות מארה״ב למקסיקו כדי להאיר אור על האסון הומניטרי הקורה מידי יום בגבול ארה״ב ומקסיקו.

ביום יום עודד עובד בחברה ישראלית לפיתוח חקלאות בת קיימא, שתאפשר להמונים לייצר יותר תנובה ע״י שימוש בפחות משאבים. טבעוני, אבא לשלושה בנים, אוהב טבע ומוביל חברתי. נראה שלכל מה שעודד עושה חייב להיות ערך עליון לשימור הטבע, צדק חברתי ואהבה לזולת.

מודל החיקוי של עודד הוא יאנוש קורצ׳ק ולשאלתי, אם היה צריך לבחור איזה חיה הוא, הוא היה אורנג אוטן.

תוכלו לקרוא את הריאיון כשברקע מתנגן השיר האהוב על עודד:

איך התחלת לשחות?

אף פעם לא הייתי שחיין. הזיכרון הראשון שלי של שחייה היה בשכונה שלי כששיחקנו "קדרים באים" בבריכה כשהייתי קטן – זה כל הרקע שלי בשחייה. פשוט אהבתי לשחק עם החברים שלי במים. הבריכה ברמת אפעל נפתחה ב-1 במאי ולי היה יום חופש מיוחד, הסכם לא כתוב עם ההורים. מעולם לא למדתי שחייה, רק שיחקתי קדרים באים מהבוקר ועד הערב.

לא הייתי איש ים, אבא שלי לא היה ימאי ולא שרתתי בחיל הים. ראיתי את הים פה ושם בטיול עם ההורים, אבל ממש לשחות התחלתי בדרך המקרה בגיל 34. נפצעתי ברגל והרופא אמר לי שלא אוכל לעשות ספורט, מלבד שחייה. נרשמתי לבריכה ואחרי ששחיתי בריכה אחת, אמרתי לעצמי ׳נחמד׳ ואז עוד אחת ועוד אחת. לימדתי את עצמי איך לשחות מצפייה בשחיינים האחרים.

אחרי זמן מה, נרשמתי לבריכה אחרת והצטרפתי לקבוצה מאוד נחמדה של אנשים ששחו להנאתם, התחברתי איתם ולימים אלו השחיינים ששחו איתי מקפריסין לישראל. אני מאמין שאין מקריות בחיים! יש במאי, תקרא לו איך שתרצה, שיושב בתוכך ומכוון אותך.

המאמנת של קבוצת השחייה אמרה לי ״אתה יודע שאתה שחיין מעולה ואתה יכול להתחרות?״. אני, שלמדתי שחית פרפר מ-YouTube לא ממש האמנתי לה. אבל הקשבתי לעצה שלה ונרשמתי לאליפות ישראל בפרפר ולקחתי מקום שני. כשאתה שם לעצמך מטרה והיא במקום, כל מה שנותר הוא רק להגיע אליה.

מאיפה הגיע הרעיון לשחות מקפריסין לישראל?

אני אתחיל מזה שלא הייתה לנו אג׳נדה תפורה מראש, הכל התחיל באופן חברי כשהחלטנו לשחות מקפריסין לישראל. לאחר ההחלטה הבנו שיש לנו את הפריבילגיה להשתמש במשחה ולעשות מעשה. אם אתה הופך להיות סוג של לוויתן שעליך יכול לרכב גם איזה שהוא מסר ערכי אז הזכות שלך לעשות מעשה הופכת להיות לחובה. מי אנחנו שלא נייצג מסר ערכי?

כך יצא שאת המשחה הראשון שלנו מקפריסין לישראל רתמנו למען עמותה של נוער בסיכון בקפריסין וישראל. המשחה הזה נעצר לאחר יומיים כי נקלענו לסערה. כשחזרנו החלטנו שנבצע את זה שוב, מבחינתנו זו הייתה נקודה מאוד חשובה, לנו ולסובבים אותנו כי לא וויתרנו על החלום הזה. את המשחה השני רתמנו למען נושא הפלסטיקים, שזו מגפה כלל עולמית.

למה החלטת לחצות את ים המלח?

מאז שסיימנו את המשחה הפכה הקבוצה שלנו לסוג של שם נודע ״החבר׳ה של קפריסין״. פתאום קיבלנו מוניטין של אנשים שעושים ולא רק מדברים. משם הגיע הדיון על ״מהו המשחה הבא?״. אודי, הבכיר בחבורה, שחזר לאחרונה מים המלח, אמר: ״בואו נחצה את ים המלח!״. איך שהוא אמר את זה, אמרתי ״בואו נציל את ים המלח!״. אז חיש מהר הדבקנו נושא לנושא וברגע שהדבקת לפרויקט מטרה, המוטיבציה שלך מגיעה ממקום אחר, אתה Man on a Quest.

החלטנו שהפרויקט צריך להיות אירוע בין לאומי עם שחיינים מכל העולם. ים המלח הוא אוצר ששייך ליקום ואנחנו במקרה גרים פה. לכן יש לנו את הזכות ובעיקר את החובה לספר את הסיפור של הים ולהציל אותו.

חציית ים המלח היה האירוע הספורטיבי הכי מיוחד שקרה במרחב הזה אי פעם. הוא היה מורכב מאוד מבחינה לוגיסטית, מעברי גבול, צבאות, דיפלומטיה, המלח, הסיכון, הסירות, האוכל, מזג האוויר. היו אלף פרמטרים שיכלו לכאורה להכשיל את המשחה. אבל אני אדם אופטימי ואני לא מסתכל על מה יכול להכשיל, אלא איך זה הולך להיות יותר גדול ממה שחשבנו.

לילה לפני המשחה היה הירח המלא הכי גדול שהיה במאה השנים האחרונות והיה לנו ים פנטסטי, שיתוף פעולה מכל הכיוונים וסיקור חדשותי במעל 120 ערוצים בעולם. ערב המשחה הסברתי לשחיינים שהמשחה הוא לא בשביל שבירת שיא, אלא כדי לתרום להצלת הים – מהבחינה הזו אנחנו שליחים. לכן זה לא היה מרוץ של מהירות או סיבולת, אלא משחה של צוות למען מטרה ערכית משותפת. לאחר המשחה פנתה אלי השחיינית הניוזילנדית ואמרה שזה היה משחה משנה חיים מבחינתה.

משחה ים המלח - עודד רהב

איך בכלל הכל התחיל? דיברתי הרבה על הצוות, אבל אני רוצה לדעת יותר על עודד.

נולדתי באתיופיה, אדיס אבבה, כשהוריי היו דיפלומטים בשליחות משרד החוץ. כך התחלתי את החיים שלי בעיר רחוקה ונידחת בשנות השישים, בלי טלפון או חשמל, וזו הייתה הפתיחה הכי טובה שיכולתי לבקש. מצד אחד אפריקה, אך מצד שני זה היה סוף עידן הקולוניאליזם האיטלקי וכילד קיבלתי תערובת מוזרה כזו של שפות ותרבויות, וכנראה אלו דברים שעצבו אותי להיות עיוור צבעים מנטלי. זאת אומרת, מבחינתי כל האנשים הם אותו צבע ואותו הדבר. משם עברנו לסינגפור, שהיה אז אי דייגים נידח לעוד 4 שנים. זה אומר שעד גיל 10 חייתי בין הרבה מאוד תרבויות. מלזנים, סינים, אתיופים, הודים… ולי זה היה מושלם.

הלוואי שלכולם הייתה התחלה כזו כי אז הפרספקטיבה שלך על האדם באשר הוא אדם היא אחרת. זה אפשר לי להיות מי שאני היום – טולרנטי לכל המינים, הצבעים, השפות והתרבויות. נושא הסביבה והאינטראקציה של האדם עם הסביבה תמיד היה בלבי. מעניין אותי לדעת למה דווקא אנחנו, בני האדם, מעל עולם החי.

תמיד הייתי סוג של דון קישוט בנושאי הסביבה, בעיקר בסביבה שלי. נפגשתי עם כל שרי הסביבה לדורותיהם בישראל. נלחמתי במו ידי באנשים ששפכו פסולת בשדות במקום מגוריי ובטרקטורים שגנבו חולות ברשפון – רדפתי אחריהם ודיווחתי עליהם למשטרה. לבדי, אחרי העבודה, הייתי מכין מלכודות נגד משאיות עם בזנטים וריתוכים. לא הייתי מחכה שמישהו יגיד לי מה נכון ומה לא נכון –עשיתי את הכל לבד. ברגע שנגרם נזק לסביבה אני יודע שזו רשעות שנעשית ע״י האדם.

בסך הכל האדם הוא חיה דיי מטופשת. יש לה אינסטינקטים מאוד נחותים, הראיה שלה היא מאוד קצרת מועד. האדם מנכס לעצמו את הכל ובגלל זה הוא עושה את מה שהוא עושה בצורה שלא מסתכלת קדימה. האדם לא יכול להעריך את מה שהוא יכול לתרום הלאה.

אני חושב שהיום אנו חיים בתקופה מסוכנת – בנקודת מפנה. אם אתה לוקח צפרדע ושם אותה בסיר מים רותחים, היא ישר תקפוץ החוצה. אך אם אתה שם צפרדע בסיר מים רגילים ואתה מדליק את האש, לאט לאט היא תתחמם עד שתתבשל למוות. אנחנו באותה סיטואציה. האדם חושב שאפשר להמשיך בשגרה הזו של ללכלך את העולם ולגרום לפערים בלתי מתקבלים על הדעת כמו העוני והרעב הנוראי בסומליה בהשוואה לאירופה בה יש עושר בלתי נתפס שצורם לי לעיניים.

עודד רהב בים התיכון

מה אתה הכי אוהב לעשות?

האהבה האמתית שלי היא השחייה בים. מצאתי שהשחייה בים היא מקור לרוגע והיא מייצרת חברותא מסוג אחר. אתה מאוד סומך על האנשים שאיתך בים, כי זה כל מה שיש לך. הדבר היפה בשחייה הוא שאתה בסך הכל שוחה חמש דקות לעומק ואתה רואה את היבשה מרחוק ואת כל האנשים שמתרוצצים ומזיעים ואתה מבין: א׳ שאתה כל כך קטן בטבע הזה וצריך לשמור על ענווה. וב׳ הים הוא הטבע האולטימטיבי. אתה נמצא במרחב ללא שליטה או וודאות. כל רגע בים הוא אחר, הוא תמיד מפתיע, תמיד מרגש, הוא מוציא אותך מהשגרה, מרענן אותך ובעיקר מזכיר לך כמה אתה קטן וארעי.

איך התגברת על הקושי של שחיית 400 ק״מ מקפריסין לישראל?

ברגע שאתה שם לעצמך מטרה, כל השאר נהפך להיות הדרך. לא הסתכלתי על זה כקושי אלא כאמצעי. אם צריך לעשות משהו אז אין ברירה אחרת – אין מי שיעשה את זה במקומך. בנוסף, אם אני מחויב לצוות, אני חייב להיות מרוכז, אופטימי ובעיקר עם חוש הומור. צריך לזכור שאנחנו ברי מזל, אנחנו בריאים, יש לנו משימה, מסר ולכן נעשה זאת הכי טוב שאפשר.

אני מעדיף לא להשתמש במילה ׳קשה׳. אני שומר את המילה ׳קשה׳ לאירועים שהם באמת קשים. כשמישהו שוכב בבית חולים עם מחלה סופנית אפשר להתחיל להשתמש במילה קשה. אחרת, אין לך שום זכות. תסתכל סביב, תסתכל על הרעב בסומליה, על מה קורה באזורים נידחים אחרים – אתה בר מזל – שום דבר לא קשה. במקסימום אולי קצת מפונק. כשיהיה לנו פחות אז נבין שאנחנו בסדר.

שקיעה משחה קפריסין לישראל

איך אתה מתגבר על רגעי משבר?

במשחה קפריסין לישראל, ביום השלישי, העירו אותי בשלוש בבוקר – ״תורך לשחות שעה״. כדי להתעורר ולצאת לשחייה אתה צריך להגיד לעצמך ״בשביל זה באת לפה, עכשיו קום ותשחה!״. אומרים לך שבעוד שלוש דקות אתה נכנס למים – הגוף והראש לא מוכנים לזה. אז אתה צריך להגיד לעצמך ״תתעורר – אחת, שתיים, שלוש וקדימה״.

אלו אותם רגעים שאתה בקלות יכול ליפול למקום של שבר, אך אתה חייב לשטוף פנים וללכת על זה – כי אני בריא, פיקח ויודע מהי המטרה. תמיד צריך מטרה לנגד עינינו. חזון אישי, משפחתי או חברתי.

לחלופין, מהו רגע השיא של הקרירה שלך?

היה רגע, כשטיילתי עם אשתי בנפאל באיזה טרק מרוחק. בדרך פגשנו אוסטרי בשם הארי, בן 70 ומשהו. כשאמרתי לו שאני מישראל היה איזה רגע של אי נוחות ולא הצלחתי להתנתק מהמחשבה הזו. מצד שני התחברנו איתו וטיילנו ביחד ארבעה ימים. היה לי איזה חשבון נפש שכזה – אני בן של ניצולים והוא אולי היה מהצד השני. בסוף הטיול, הגענו לנקודה הכי גבוהה בטרק. ברגע הזה, אני זוכר שהסתכלתי עליו, והוא הסתכל עלי ובשתיקה הרגשתי שהגענו לסוג של Reconciliation ,״אוקיי, זהו, זה נגמר״.

באופן אישי זה היה לי רגע מאוד חשוב. מבלי שדיברנו, כל אחד הבין את העולם שלו ואיפה זה נגמר. לי זה היה רגע מכונן של אדם לאדם. משם אמרתי, זה מה שצריך לעשות, לקרב בין אדם לאדם.

עודד רהב - משחה קפריסין לישראל

מסר לסיכום?

יש מלא אנשים טובים בעולם, ואנחנו חייבים כמה שיותר לחבר את הנקודות האלו של הטוב. אני מאמין שהטוב ינצח. אנחנו צריכים לעשות מאמץ לחבר את הנקודות האלו ולהראות לאנשים שיש הרבה יותר טוב מרע. מה שאנשים רואים זה רק את הרע כי זה הכי מוכר. עוני ורצח – זוהי אג׳נדה. לעיתונות נורא קל לפרסם רע. הרבה יותר קשה לפרסם טוב. טוב לא מוכר. אז לכן אלו שכן רואים את הטוב חייבים להאיר אותו באור נגוהות. ממש להגיד: ״הנה – טוב!״ עוד ועוד ועוד. ממש לייצר אקומולציה של טוב. כי אחרת זוהי דרך ללא מוצא.

תוכלו ליצור קשר עם עודד בקשר להרצאה או פרוייקטים חדשים בכתובת האימייל הבאה:
odedrahav88 (at) gmail (dot) com

רוצים לשמור על קשר

לא יותר מפעם בחודש אני אשלח לכם עדכונים וטיפים על מקומות יפים בעולם!

נרשמתם בהצלחה